גיא כהן בן 27, לומד לתואר שני במנע"ס וניהול 

GUYC

כך נפגשנו: בזמן הפרויקט של 'נשים 365' שמעתי מנשים בלי סוף את השאלה: "אותי? את רוצה לראיין אותי? אני לא יודעת מה מעניין בי". מאותן נשים יצאו ראיונות שהשפיעו מאד על חיים של נשים אחרות, אנשים אחרים. ראיונות שהביאו השראה, נחמה, חיוך, ובשיחה קצרצרה של חצי שעה, ללא כל תחקירים ומאמץ.

במשפט הראשון שהחלפתי עם גיא שמעתי את אותה שאלה שוב. עניתי לו שיש לי ניסיון, ואני כבר בטוחה שכל אחד מביא איתו משהו מעניין. בסיום הראיון, גם אני וגם גיא, נותרנו ללא ספקות.

כל אדם הוא מעניין, אתה לא חושב?

כן, לפעמים זה לא נראה. לפעמים אנחנו ממהרים לשפוט מישהו ולבטל אותו בגלל רושם ראשוני, זה משהו שאני חווה בעצמי.

באיזו דרך?

אני עובד בצמיגיה, פאנצ'ר מעאכר זה שמחליף צמיגים, הכי 'פועל פשוט' שאפשר. מצד שני אני גם מנהל ואחראי על ההזמנות, ניהול שוטף, דוחות הנהח"ש, חלק מהאחריות שלי בעסק המשפחתי הזה. בנוסף, אני גם לקראת הסמכה לראיית חשבון.

העסק נמצא בהרצלייה פיתוח, מקום עם אוכלוסיה אמידה והרבה פעמים מתפתחת שיחה עם הלקוחות. קורה שמי שלא מכיר אותי, בעיקר אלה שמגיעים בפעם הראשונה, מתייחסים אליי כאל פועל פשוט, אפשר לומר אפילו 'טיפש'.. שואלים אותי למה אני עוסק בזה ואם אין לי שאיפות בחיים.. ואז כשאני מספר שאני עוד רגע רואה חשבון, יש להם מבט המום קצת.. אני מאד אוהב לראות את המבט הזה.

אתה חושב שאפשר להימנע מצורת ההסתכלות הזאת, מהשיפוט?

לצערי, אני לא בטוח. אני רואה את זה לא מעט בחברה שלנו. פשוט לא מעריכים את עבודת הכפיים. כולם רוצים להיות מנהלים, או עורכי דין או בפיננסים, רק לא פועלים. זה מתחיל בגישה – אם מגיע האינסטלאטור הביתה, מתייחסים אליו בזלזול ובלי הערכה אמיתית. עד שלא יעריכו את עבודות הכפיים, זה לא ישתנה.

מה יכול לגרום לזה להשתנות?

אולי חינוך מהבית. הפסיקו את הלימוד הטכנולוגי, כי הורים לא רצו לשלוח את הילדים שלהם "שהבן שלי יעבוד קשה? מה פתאום". עכשיו מכים על חטא. השינוי הזה, צריך להתחיל בנו, שנכבד את המקצוע של האחר.

כאחד שמכיר את שני הצדדים, אם היית הורה עכשיו, לאיזה צד היית מכוון את הילדים שלך?

הייתי נותן להם להתנסות בכל, שיבדקו בעצמם מה הם אוהבים. ככה חינכו אותי, נתנו לי את כל הכלים שהייתי רוצה. אם לא תעשה דבר שאתה אוהב, לא משנה מה השכר, פיזי או לא פיזי, אתה לא תהיה מאושר ! הכסף לא הדבר הכי חשוב. אנשים לא תמיד מבינים את זה. כסף חשוב מאד מאד אבל לא פותר הכל, רק את הרוב. יש את האחוז הזה, שזה רק אחוז, אבל זה הכי הרבה – וזו הנפש – אם האדם לא מאושר כל הכסף שבעולם לא יעזור.

2 תגובות

  1. סם אומר: 1 בינואר 2014 • 20:56:49

    אני חושבת שהיום החברה שלנו שיפוטית מאוד כלפי האחר…ואלה מקצועות שהיום אנחנו לא מעריכים כראוי…ומכניסים עובדים זרים שיעמלו במקומנו…ובסופו של יום זה יהיה בעוכרינו כי נהפוך תלויים בהם…במצב שבו היום השווקים מוצפים בעובדים משכילים ללא עבודה…וללא סיפוק…אנו זקוקים לידיים עובדות ולא רק לאנשים בחליפות…טין להמעיט בערכם או כישוריהם…ואתה גיא…אתה דוגמה חייה ובועטת לכך…הינך בחור חכם משכיל עם ידיים של בעל מלאכה ואין בכך כל פגם…להפך…כן ירבו אנשים כמוך…עלה והצלח בכל שתעשה

    להגיב

  2. אמיר קניגסברג אומר: 1 בינואר 2014 • 21:32:57

    מתחבר מאוד למה שנכתב, בעיקר לפסקה האחרונה.
    אות אחת בלבד מפרידה בין שתי מילים שנשמעות אותו דבר, אך הן בעלות משמעות שונה לחלוטין.
    א' או ע'. מה תבחרו? שאלת מיליון הדולר…
    אנו חיים היום, בין אם נרצה ובין אם לא, בעידן מודרני, מערבי, טכנולוגי, "סמארטפוני" עשיר. מרבית ההורים דוחפים את ילדיהם להישגים, למימוש הפוטנציאל שטמון בהם (שקר כלשהו של מורות בבית ספר). בעולם תחרותי שכזה, נדחק האושר פעמים רבות אל צידי הדרך, משום שהגדרת ההצלחה כיום היא לפי עומק הכיס, לפי גובה הריבית בבנק ולפי שמות "מפוצצים" של מותגי אופנה.
    למען הסר ספק- אני לא פוסל כסף, יוקרה, עושר וכו'. יש אנשים שאת כל חייהם מעבירים בעזרת ובאמצעות הנאות שמסופקות על ידי שטרות נייר, שיכולים להיעלם תוך שניות, בדיוק כפי שהגיעו.
    האדם העשיר ביותר, יהיה זה עם האושר הרב ביותר.
    גיא, קלעת בול. פגיעה במטרה. בדיוק בנושא שכל כך רלוונטי היום.
    מאחל לך המון בהצלחה בהמשך הדרך.

    להגיב

השאירו תגובה ל סם


4 − = אחד