דדפנהפנה פרידמן שחרור, 28, מדעי ההתנהגות

כך נפגשנו: עברתי ליד דוכן ה-"אלף-בית" וראיתי את דפנה יושבת עם סיגריה שרק הדליקה. החלטתי להתיישב לידה. התחלנו לדבר על תחום הלימודים שלה:

למה דווקא מדעי ההתנהגות?

ידעתי שאני הולכת לתחום של טיפול, אני רוצה להיות פסיכולוגית. אני יודעת שיש לי את המשאבים והתכונות כדי להיות מטפלת. היכולת ליצור קשר היא דבר חשוב. אם לא תדע ליצור קשר אתה תהיה אדם פחות מאושר, פחות יציב.

את אחת שיוצרת קשרים טוב?

כן. אני גם תאומה זהה. מחקרים בפסיכולוגיה אומרי שתאומים זהים יכולים להיות מטפלים כי הם חופפים בתכונות אופי ומשלימים אחד את השני. אני יכולה להסתכל לאחותי בעיניים ולדעת מה היא חושבת. אנחנו מזהות מצבים אחת אצל השנייה, זה גורם לי ליצור אמפתיה.

את ואחותך קרובות?

יש לי היסטוריה משפחתית עגומה. אנחנו תאומות אבל לא תמיד היינו בקשר טוב. נוצר מצב בחיים שלנו שהיינו צריכות למלא את החסר אחת בשביל השנייה, להיות אימהות אחת של השנייה. זה מתבטא בהכלה רגשית- להקשיב לבן אדם, אני חושבת שזה דחף אותי לפסיכולוגיה.

את מרגישה שטיפול באחרים ימלא אותך?

כן. אני רואה את עצמי פותחת קליניקה משלי. אני מחפשת בכל מקום אפשרי אחר אותה הכלה רגשית, בלימודים, בעבודה, עם חברות- תמיד.

איפה את מקבלת הכלה רגשית הכי הרבה?

אצל הפסיכולוגית שלי. היא גם מקשיבה לי והיא גם משקפת לי את המקומות הטובים שבי.

כמו למשל?

זה יותר מה שאני אומרת על עצמי דרכה. עצם זה שמישהו מוכן לספוג את כל התוקפנות שלך כבן אדם ואת כל המצבים שלך ולא לברוח, זה מחזק אותך. אני נשואה וזה לא אותו דבר כמו אצל הפסיכולוגית. הפסיכולוגית משקפת יחסים של אם ובת וזה מפגש אחר מנישואים.

את רואה את עצמך מפסיקה את הטיפול אצל הפסיכולוגית?

כן, בסופו של דבר. אבל לא כרגע, אני עדיין לא שם.

השאירו תגובה


שש − = 2