אולגה פרטרנק, 36, מוכרת (גם) קפה במכללה. אולגה

כך נפגשנו: כנראה שאין כמעט איש שלא מכיר את אולגה, או שלא שמע עליה. האישה החייכנית בבניין ג', שתמיד זוכרת איך אתה אוהב את הקפה שלך. הייתי חייבת קפה (בכל זאת, מהבוקר אני במכללה והשעה כבר 18:00 בערב!), כמובן שמצאתי את עצמי מתייצבת בדוכן של אולגה. איך שהתקרבתי לדוכן אולגה כבר זיהתה אותי וצעקה: " הפוך קטן- דל, נכון?". התחלנו לדבר וגילתי שאולגה עובדת במכללה כבר משנת 2000:

איך הגעת לעבוד במכללה?

דרך חברה או הבת-דודה שלה, הביאה אותי לעבוד פה.

למה נשארת עד עכשיו?

אהבתי לעבוד פה. התחברתי לאנשים, הזמן פה עובר מאוד מהר. אני נהנית לעשות ציורים על הקפה- לבבות ועלים.

קטעו אותנו שתי בנות שביקשו מאולגה קפה. הן הבחינו שאני מראיינת אותה והיו חייבות להגיד: "שתדעי שאולגה היא הכי טובה! אני באה במיוחד בשבילה!" אולגה חייכה בצניעות והמשכנו:

תמיד עסקת בקפה?

באוקראינה למדתי גרפיקה 3 שנים, אהבתי גרפיקה, הייתי מציירת על קנבס עם צבעי שמן. אבל השעות הרבות שזה לקח לי לצייר והעיניים שהתאמצו יותר מידי עייפו אותי ונפגעה לי הראייה, בגלל זה המשקפיים. שהגעתי לארץ לא היה לי כל כך מה לעשות עם הגרפיקה וזה גם דרש הרבה השקעה, אז הפסקתי.

זה לא חסר לך?

אני עדיין מציירת פה ושם, בעיקר למשפחה ונותנת כמתנות, העיניים שלי יפגעו במיידי אם אעשה את זה באופן מקצועי, והאמת שגם לא אהיה טובה במכירות.

איך היו החיים באוקראינה?

רגיל, חיים. שונה מפה. הגעתי לארץ כי בשנות ה-90 הכל היה פתוח, היה אפשר לבוא ואנחנו יהודים, אז למה לא? שם הרגשנו אנטישמיות, תמיד הרגשתי שיהודים צריכים להיות בארץ.

את מחוברת לארץ?

מאוד. אנשים פה פתוחים, מחייכים. הם לא טובים יותר, אבל יש פה יותר נחמדות ואוהבים להתחבר.

היית מגדירה את עצמך כאדם חיובי?

לא, אני לא תמיד ככה. שהילדים חולים אני לא אוכלת ובלי מצב רוח. אבל אני תמיד מנסה להיות חיובית, מנסה להתגבר.

על מה במיוחד היית צריכה להתגבר?

קשה לי להחליף דברים בחיים ולהתחיל משהו חדש, לא בא לי חדש. בגלל זה נשארתי פה לעבוד במכללה. קשה לי דברים חדשים. יש אנשים שקל להם להחליף ולנסות, אבל טוב לי אז למה להחליף?

השאירו תגובה


× 6 = ארבעים שתיים