רמי ג'האן פרד

רמי ג'האן פרד, בן 29, לומד שנה שלישית לתואר ראשון במנע"ס עם התמחות בשיווק.

כך נפגשנו: הכרתי את רמי עוד בשנה הראשונה ללימודים, אם כי לא לעומק. רמי לא היה בטוח שיהיו לו סיפורים מעניינים לחלוק, כנראה כמו כל אחד. בסופו של הראיון גיליתי, כי מלבד זאת שרמי הוא עולם ומלואו, הוא שיתף אותי כי בזכות הראיון, עלו סוגיות שלא חשב עליהן זמן רב, ושהשיחה איפשרה לו להתחבר בחזרה לעצמו.

 מה חלמת להיות בתור ילד?

חוץ מזה שחלמתי להיות סופרמן..? אני לא מאותם אנשים שידעו מגיל מאוד צעיר מה הם הולכים להיות, עברתי תהליך ארוך עד שהתחלתי ללמוד את מה שאני לומד היום. התחלתי ללמוד יחסית מאוחר, בגיל 26, הנדסת תעשייה וניהול. לא התחברתי ללימודים, וחשבתי שאני אתגבר על זה. אבל כעבור מספר חודשים הבנתי שזה לא אני.

 למדתי את הדבר הכי חשוב באותה התקופה- "בלי רצון ובלי אהבה לתחום, זה לא שווה, לא יקרה ולא יגיע לשום מקום". כסף הוא אף פעם לא המטרה הראשית עבורי. חשוב לי להצליח, אבל לא בכוח, אלא באמת מתוך הנאה ממה שאני עושה.

מה המוטו לפיו אתה חי?

להטיל ספק ולחפש את האמת שלך. אני לא אוהב ללכת אחרי כולם כמו עדר, אפילו לפעמים אני עושה את ההפך בכוונה. לא עשיתי טיול גדול אחרי הצבא כמו כולם, לא מסתובב עם אייפון, לא אוהב להיות כמו כולם. התנהגות כזאת מאפשרת לי להיפתח לדברים חדשים ולראות אותם מנקודת מבט אחרת.

בנוסף, אני מאמין שאיך שאתה מציג את עצמך לסביבה, היא תחזיר לך את אותו הדבר. כשאתה בא עם חיוך, תקבל את אותו חיוך חזרה, הכל עניין של גישה.

ספר לי על המלגה שהשתתפת בה במסגרת המכללה

בשנה השנייה ללימודים, חנכתי שני תלמידי בית ספר יסודי מטעם "המרכז הישראלי לילדות טובה יותר". מדובר בתלמידים ממוצא אתיופי שזקוקים לעזרה בלימודים ונמצאים במצב כלכלי הדורש התייחסות. החונכים מהווים אח גדול עבורם, אם זה עזרה בשיעורי בית או לארח להם חברה. חניכה היא תובענית, לא פשוט לנסות להטמיע שיטת עבודה חדשה כשהילד מגיע מרקע שונה.

השינוי שחל בהם במהלך שנת הלימודים היה מדהים, למדתי שכל מה שילד זקוק הוא שידברו איתו בגובה העיניים. זה היה תהליך מאיר עיניים שהראה לי שאני מסוגל לחולל שינוי. כששמים בצד את כל רגשות, גחמות, עייפות,מתפנים לתרום לקהילה, מה שלדעתי הוא אחד הדברים הכי חשובים שאנו יכולים לעשות בתור בני אדם. זה נתן לי הזדמנות להכיר אוכלוסייה חדשה מפרספקטיבה שונה וללמוד להעריך את המקום שאני נמצא בו ומאפשר לי לתת גם לאחר.

זה גרם לך לחשוב על דברים אחרת? על משהו שאולי היית רוצה לשנות?

"אני חושב שאחד הדברים הכי עצובים שקורים לנו כבני אדם לדעתי הוא שחינכו אותנו לא נכון. לימדו אותנו לקטלג ולהכניס אנשים למסגרות… זה גרוע, זה גורם לנו להפסיד את עצמנו ואת הסביבה שלנו". במיוחד במדינה כמו שלנו שיש הכול מהכול. הקטלוג זה משהו שכולנו עושים מתוך נוחות או הגנה, אבל המודעות להתנהגות הזו היא כבר חצי פתרון. צריך להתעניין באדם כאינדיבידואל,הרבה פעמים מופתעים לטובה.

השאירו תגובה


× 2 = שש