אלכס מרגולין , בת 25, מנע"ס שיווק, שנה ג'.

אלכס מרגולין

כך נפגשנו: את ההמלצה לראיין את אלכס קבלתי משחר, חבר שלה, שראיינתי ממש בהתחלה. "דברי איתה, בטוח יהיה לכן מעניין" התחלנו עם הדברים הידועים, על הלימודים שתכף מסתיימים ואז מה? או, שאלה טובה.

שנה ג' זה אומר שעוד רגע את יוצאת מהחממה של המכללה..

אני קצת בהכחשה.. כי להודות שזה סוף הלימודים, זה אומר להתחיל למצוא את עצמך באמת

ויש לך כיוון?

יש, אבל הוא מאד רחב. יש 2 דברים שאני יודעת – אחד זה שאני רוצה לעבוד עם אנשים, אני מאד אוהבת את האינטראקציה, והשני שאני לא יכולה למצוא עבודה שכוללת לשבת במקום סגור מול מחשב כל היום. אני מעדיפה לנקות רחובות ולא לשבת סגורה במשרד… אבל אין לי באמת מושג מה אעשה. יש לי מין תחושה שאני מסוגלת לעשות הרבה דברים וגם יש לי הרבה דרישות מעצמי.

מה עיצב בתוכך את התחושה הזו? את הביטחון?

זו תחושת מסוגלות שפיתחו אצלי עוד שהייתי קטנה. אמא שלי נתנה לי להרגיש שאני יכולה להגיע לכל מה שאני רוצה. ברגעים שהיה לי קשה בקצונה, בלימודים או בעבודה חדשה, אמא שלי תמיד הזכירה לי שאני יכולה. האמונה שלה עזרה לי להתמודד מעולה עם הקשיים והעומס.

אבל יש עוד סיבה. אני לא באמת מוכנה לוותר לעצמי, אני מרגישה שאני צריכה להוכיח.

למי? למה?

 בעולם ה"נאור של היום" יש מי שחושב שנשים יכולות פחות, מסוגלות פחות, מצליחות פחות, מרוויחות פחות, ואני לא מסכימה עם זה. אני לא מגדירה את עצמי כפמיניסטית, אבל בגלל התפיסה הזו אני מרגישה לפעמים, שאני צריכה להצליח מעל למצופה כדי להיות "שווה בין שווים".

בראיה שלי אישה על הכביש צריכה להיות פי 10 יותר טובה, כדי שיודו שהיא נוהגת טוב. אישה במשרד צריכה להיות מצוינת, כדי שיודו שהיא טובה בזכות עצמה ולא כי יש לה חזה גדול, ולי תמיד יש את הרצון להוכיח לעצמי שאני טובה בזכות עצמי, ולא כי נותנים "הקלות  כי אני אישה" או כי מתחשבים בי, אלא כי אני שווה בין שווים ואני טובה כי אני טובה.

מה מעורר אותך למקום הזה? יש הרבה נשים שלא מתאמצות להוכיח את זה

יכול מאוד להיות שזו תפיסה שגויה, שהתפתחה אצלי כי אני גרה עם אימא, ותמיד כדי לעשות דברים היינו צריכות לעשות אותם בעצמנו ולעצמנו. זו הסיבה שאני מתעקשת תמיד לעשות את הדברים גם היום בעצמי. קשה לי שעושים בשבילי ואני מתעקשת לעשות לבד. גם במקום שאני נמצאת היום, של פרשת הדרכים מה הצעד הבא שלי, זה תהליך שאני רוצה לעבור לבד.

מה עשית במקרים דומים בחיים שלא ידעת לאן לפנות?

בצבא הייתי בקבע, ואחרי שסיימתי את השירות, רציתי לחקור וללמוד את עצמי. מתוך זה גם להבין מה ללמוד הלאה ולאן להתפתח. בחרתי לנסוע ל- 4 חודשים לדרום אמריקה לבד. היו הרבה התמודדויות, הכרתי הרבה מאד אנשים, נאלצתי לקלוט צ'יק צ'ק ספרדית ולתקשר עם מי שסביבי.

מה הדבר המרכזי שלמדת על עצמך בטיול?

הבנתי שאני מאד אוהבת אנשים, ומאד אוהבת לעבוד עם אנשים. גם שמתי לב שאם אני אוהבת משהו, אני משווקת אותו בקלות, כי אני רוצה שגם אנשים אחרים יאהבו אותו וירצו אותו

איזה דבר מתוך החיים שלך היום, היית משווקת החוצה?

את ההתנדבות שאני עושה. אני מדריכה בפרויקט שנקרא 'אני בשבילך' של ארגון 'לתת'. עכשיו זה הפך לתנועת נוער. שם אני מלווה נוער מכיתה ט' בפעילויות על תרומה לקהילה. הייתי שמחה שעוד נערים בגיל הזה יתנדבו ויכירו בחשיבות של פרויקט כזה, ולא יתעסקו בדברים שטחיים רוב הזמן.

זה פרויקט שמאד חשוב לי לשווק, אבל זה לא קל לשווק לילדים שיבואו להתנדב, למרות שזה תורם להם גם, והרבה.

מה את אומרת על התוכניות של החבר שלך, על חיים בחו"ל?

הו לא, אין תגובה לגבי זה.. אנחנו ביחד מעט זמן, אנחנו כנראה עוד נחשוב על זה יחד..

השאירו תגובה


× שבע = 49