ראיון עם עדי פועה, 26, תל אביב, סטודנטית שנה ג' לתקשורת וניהול במכללה למנהל

עדי פועהכך נפגשנו: "לחץ, חרדה, מחשבות כמו: וואו, מה לעשות? מה עכשיו? כל האנשים סביבי – אחד נשוי, אחד עם ילד, אחד מרוויח המון, אחד מצליח, וזה סתם, זה פארש. הרי כולנו ניפגש באותה נקודת סיום, אז למה להילחץ?" עדי פועה גרה בתל אביב ועל התעקשות זו היא משלמת, לדבריה מחיר לא פשוט.

הרושם הוא שעדי מדברת מגרונם של סטודנטים רבים, מגרוננו אנו. הלחץ היום-יומי, המחשבות המטרידות על הצלחה, כסף ומגורים. מחשבות שלכאורה לא מנחות אותנו, אולם משפיעות בפועל על המהלכים המכריעים בחיינו.

למה החלטת לעבור לתל אביב וללמוד במכללה למינהל?

תחום התקשורת תמיד מאוד משך אותי. האמנתי באמת שבאמצעות התקשורת אפשר לעשות שינויים כאן במדינה. בלי להישמע צינית, זה ה'פאשן' שלי. למה ללמוד במכללה? לא הייתי הולכת ללמוד באוניברסיטה. מכללות ספיר ואונו פריפריאליות מדי ואת הבינתחומי אני לא אוהבת, מהפן החברתי. בחטיבת הביניים למדתי בגני תקווה והיו שם אנשים מרקע אמיד, סנובים כאלה, ואני לא מתחברת לזה. אני טיפוס יותר 'בגובה העיניים'. אנשים לא ממש הסתירו שבאו מרקע אמיד, ואני אישית לא אהבתי את זה.

האם את מרגישה צורך תמידי "לעשות כסף", ואיך זה בא לידי ביטוי ביומיום שלך?

אני מרגישה שהמרדף והלחץ להצליח ו"לעשות כסף" מכריעים אותי לעיתים. כמי שעברה לתל אביב לאחרונה אני מרגישה את זה בכיס שלי. 100 שקל מתבזבזים פה תוך שעתיים. אני לא יודעת איך להסביר את זה. כולם פה בסטרס איך לסגור את החודש ואיך לשלם ארנונה. הלחץ הזה מדבק. למשל, החיפוש אחר דירה שיהיה נעים לגור בה מבלי שאצטרך למכור כליה בשבילה, היה סיפור של חודשיים קשים, ואני עוד בעלת כלב. חשבתי לכתוב על זה ספר, זה היה טירוף.

אז למה לגור בתל אביב?

עד שעברתי לתל אביב גרתי במשך שנתיים ברמת גן, והרגשתי שאם כבר לגור במרכז אז ללכת עד הסוף, הכי קרוב למרכז העניינים. יחד עם זאת, אני לא שלמה עם ההחלטה הזאת. אני חושבת שאחרי שאסיים את התואר אחזור לפריפריה, לקיבוץ. המרדף הזה קשה לי, הוא גובה ממני מחיר שאני לא כל כך אוהבת.

"אני לא אשאר, זה בטוח. אבל רוב הזמן אנחנו חיים על אוטומט, את לא בוחנת את עצמך. יש דפוסי התנהגות שאנחנו מתרגלים לחיות לפיהם: עד גיל 30 תואר שני, נשואה, בדרך לילד ראשון וזה פשוט לא נגמר. אבל בנקודה הזאת – אני אבחר את הגורל שלי, לקחת את הלחץ הזה ולשים אותו בצד. לשנות את הנוף. את התרבות אני לא יכולה לשנות אבל את הנוף כן."

השאירו תגובה


8 − אחד =