ריאיון עם יונתן אגרוקר, 27, לוד, סטודנט שנה ג' ללימודי תקשורת וניהול במכללה למנהל. מאת אור ורדי יונתן

כך נפגשנו: יונתן אגרוקר אקטיביסט ומנהיג מלידה אבל בעיקר חבר טוב לחיים. את יונתן הכרתי לפני  כשלוש שנים במסגרת התואר. במשך השלוש שנים ראיתי כיצד יונתן מתפתח כדמות אקטיבית מובילה בקרב הסטודנטים, במאבקים חברתיים, מבחינה מקצועית ומבחינה אישית. מאותו הרגע שנפגשנו ידעתי שמדובר בבחור מסקרן, מרתק,כריזמטי ואמביציוזי. אבל יותר מכל ידעתי, שאני לא באמת מכירה את הסיפור שנמצא מאחורי אותו בחור שקוראים לו יונתן.

אני מכירה אותך כבר שלוש שנים כבחור שנאבק, נלחם ומנסה לחשוף דברים למען השגת צדק, מה הוביל לזה?

"מה הוביל לזה שאני מרדן? לפעמים אני חושב בצורה שבנקודת זמן הזו נתפסת די קיצונית, אבל אני תמיד חושב שאני יודע לעשות דברים בצורה טובהומתונה כדי לגייס את ההמון ולקבל לגיטימציה לעשות דברים מסוימים. יצר המרדנות שלי זה משהו שלא היה קיים בי פעם זה התפתח עם השנים, אני בן אדם עם הרבה מאוד הפכים. אני לא בן אדם הפכפך אבל אני כן מלא הפכים בתוכי".

כמו מה למשל?

"קודם כל אני בא ממשפחה דתית. בואי נגיד שאופי החיים שלי עד גיל 17היה די דתי חרדי כזה. מגיל 6 הייתי הולך לשיעורי תורה, הייתי לומד תורה בבית ספר חרדי, הייתי קורא בתורה וחזן קבוע בבית כנסת, שמרתי נגיעה ולא הייתי נוגע בבנות. זה היה עד גיל 17, אז קיבלתי סיבוב מסוים. הבנתי שאני לא עושה דברים שאני רוצה לעשות, הדת מונעת ממני את אופי החיים שאני רוצה לקיים. הדת אמורה להביא מוסר לעולם, ראיתי הרבה אנשים בחיים שעסקו בלקיים מצוות אבל איבדו את הדרך וזה הפריע לי. בגלל זה יצרתי לי מעין סיסמא, קודם כל תהיה בן אדם, זה הדבר הכי חשוב. משם התחילה המרדנות שלי. בגיל 17 רציתי לעבור לבית ספר חילוני אבל הייתי טיפוס לא עם המון ביטחון עצמי, וגם אימא שלי היא דמות מאוד חזקה בבית, ההורים שלי לא כל כך תמכו בהחלטה שלי לעבור. בסופו של דבר הלכתי לבד, ניסיתיונתקלתי במכשולים בירוקרטיים בסוף אמנם לא הצלחתי לעבור אך המקרה הזה היה נקודת המפנה. שיניתי את החיים שלי מן הקצה אל הקצה וזה היה המרד הראשון שלי".

בתור מי שרוצה להיות עיתונאי, ישנה הסטיגמה שאומרת שמאחורי כל עיתונאי יש סיפור אישי מיוחד לספר. אתה מרגיש שיש לך סיפור כזה?

"כעיתונאי אני לא מתעסק בסיפור המיוחד שלי, הדרך חיים שלי ומה שעברתי בחיים בנו עבורי בעצם סוג של מצפן מוסרי וחברתי. מרגיש שחייתי בכמה עולמות שונים, עבדתי, למדתי והתחככתי עם חברים ממגוון האוכלוסייה והמעמדות בארץ, בו נגיד שלא באתי מהמעמד גבוה, כל הדרך חיים הזאת בנתה משהו באישיות שלי. עיתונאי זה תפקיד עם המון כוח, כבר בעבודה שלי כסטודנט קיבלתי כל מיני הצעות מפתות כדי ללכת לא בדרך המוסר אלא דרך הקומבינות. אמרתי שאם בדברים כאלו זניחים אני אוותר לעצמי ואקבל הטבות, מה יקרה עוד כמה שנים שאני אקבל יותר כוח. תמיד חלמתי להיות עיתונאי.

אני מעריץ עיתונאות חוקרת שלא פוחדת מכלום. במדינה שלנו צריך להגיע לעמדת הכוח ורק אז משם להתחיל לשנות. בתור סטודנט אני חוצפן אבל לא יותר מדי. אם אני אביע את הדברים שלי בצורה שאני רוצה להביע אני חושב שמהר מאוד יחסמו אותי. אני אוהב להילחם, אני איש של צדק, אני בא מלמטה ואני מתקדם לאט ובצורה טובה ואני מאוד רוצה לא לשכוח מאיפה באתי".

איזה דמות עיתונאית אתה מעריץ?

"בתחום העיתונות זה מתחלק לשניים. תמיד אהבתי את הכתיבה של יאיר לפיד. כל שבוע הייתי שומר את הגיליון שלו, יש לי בבית קופסא עם איזה 200 טורים שהוא כתב. זה משהו שמאוד התחברתי ואהבתי ולפעמים גרם לי להזיל דמעה או שתיים, ומבחינת עיתונות חוקרת וחסרת פשרות גיא רולניק היא דמות עיתונאית שאני מאוד מעריץ".

אתה בחור שבדרך כלל מקבל מאוד בקלות ואפילו סוג של פנאן דברים שלא הצליחו לך. מה כן ירגיש עבורך ככישלון?

"באתי ממקום כשהייתי קטן היה לי חונך וחונכת בפרח ומאוד התלהבתי מסטודנטים. לא הכרתי בסביבה שלי, במשפחה שלי הרבה סטודנטים וכל החלום שלי זה היה להיות סטודנט לתואר ראשון. והחלום הזה הצליח ומפה הכול זה בונוס.בצבא יצרתי מטרות ויעדים חדשים לחיים. היה לי מאוד קשה להיות לוחם הייתי רועד עם הנשק, בסוף סיימתי כלוחם מצטיין. הבנתי שאני סוג של כולבויניק שגם דברים שלא מתאימים לי אני יכול להצליח בהם. אני רוצה להיות מגיש טלוויזיה ומשם להתפתח אולי לתחום הדוברות, אבל לגביי כישלון אם אני לא אגיע לפוליטיקה זה יהיה מבחינתי כישלון".

אז אולי אתה יאיר לפיד הבא שיעבור מעולם הטלוויזיה לפוליטיקה?

"איר לפיד הפך לדוגמה פחות טובה. אבל כן, אני לוקח ממנו את הקטע הפופוליסטי לפעמים אני צוחק עם חברים, תלמדו קצת מה זה פופוליזם. אני פופוליסטי, לפעמים זה תכונה שלילית אבל זה נותן לך המון כוח. לפיד עושה את זה בצורה מצוינת אני אהבתי את המסלול של לפיד, אבל לא יודע אם זה המסלול הנכון עבורי".

מה היית מאחל לעצמך?

"להקשיב לעצמי יותר, להתגבר על הפחדים, להיות יותר אמיץ ונאמן לעצמי ולזכור שחיים רק פעם אחת".

השאירו תגובה


8 − שתיים =