מעיין מצר

כך נפגשנו: את מעיין הכרתי במסגרת "פרוייקט דה לידרס" של המכללה, בו השתתפנו יחד. כבר מהמפגש הראשון הכימיה בינינו הייתה מדהימה והיה נראה שזו התחלה של חברות מופלאה. את הראיון הזה אנחנו קובעות אחרי אינספור של דחיות והזזות. הלו"ז של שתינו פשוט מתנגש כמו מרוץ מכוניות.

למה בחרת ללמוד עיצוב?

עיצוב בשבילי, זה עולם ומלואו. אין בו חוקים, אין גבול לדמיון ויש בו אין סוף של אפשרויות. תחום העיצוב אינו שגרתי והוא כל הזמן בהתחדשות. בכל פעם אני נחשפת ולומדת דברים חדשים בדרך. חשוב לשמור עיניים סקרניות ולהיות מעודכן אחרי כל הטכנולוגיות והמצאות החדשות בתחום- אם לא להמציא אותן בעצמך. כשאני מקבלת פרויקט, נפתח בפני עולם שלם, מלא באפשריות ובדרכי הבעה. זו חוויה עצומה עם הרבה רגש, תובנה והתפתחות.

מה הדבר שגילית על עצמך במהלך התואר?

במהלך הלימודים, גיליתי שהדבר שמרתק אותי במיוחד הוא הקשר בין עיצוב לטכנולוגיה. עם שני היסודות הללו ניתן לייצר דברים מופלאים. זה קרה כבר בתחילת הלימודים שהתחלתי לייצר מערכות דינאמיות ברוב הפרוייקטים שלי ועדיין לא הבנתי שלדבר הזה יש שם- טכנולוגיה. המרצים שלי המליצו לי ללכת ולהדריך במעבדת הפאב לאב שבדיוק נפתחה באותו זמן בארץ.

Fab-Lab הפאב לאב זו מעבדה לייצור דיגיטלי כחלק מרשת מעבדות בינלאומיות, מייוסודו של המכון MIT-the center of atoms and bits הטכנולוגי-

מטרת הפאב לאב היא להנגיש את  הטכנולוגיה והציוד החכם כמו: מדפסות תלת מימד, מכונות לייזר סי אנ סי ועוד.. עבור הקהילה! לאפשר לכל אחד להפוך מצרכן ליצרן ובכך להגשים חלום קטן.  דבר נוסף חשוב בפאב לאב, הוא שיתוף פעולה תוך הדדיות והפריה של ידע מאחד לשני. זה מקסים בעניי!!

בפאב לאב הכרתי אנשים מדהימים מהמון תחומים, מהנדסים, מתכנתים, מעצבים, אמנים והבנתי איך כל התחומים האלו משתלבים פשוט נהדר יחד. אני מקווה שעוד ועוד מעבדות כאלה יפתחו בארץ ויתנו לאנשים את ההזדמנות להיחשף לעולם הזה.

 ספרי לי על פרוייקט משמעותי שעשית במהלך הלימודים

אחד הפרויקטים שנחקק בי ומאוד עזר לי להבין את מהות וחשיבות המקצוע הוא שיפוץ מועדון ילדים בשכונת ג'סי כהן.

הבנתי כמה חשוב לייצר מקום טוב עבור הילדים. מקום שיכיל אותם, שיהיה נעים ויגרום להם לרצות להישאר בו. ראיתי איך העיצוב עשוי לשנות את ההתפתחות של הילד. ככל שהמקום נגיש ומותאם לצרכי הילד, כך תהיה לו גם סובלנות ורצון להיות שם, לגדול ולהתפתח.

המחשבה על איך הילדים גדלים בג'סי כהן וממה הם מושפעים, לא עזבה אותי לרגע בכל תהליך העבודה ואף גרמה לי לרצות עוד יותר לתת לעזור להם. אני מאמינה שלמועדון החדש יש את הכוח לקחת את הילדים ולתת להם דרך אחרת, הבנתי פתאום את כוחו של העיצוב וכמה הוא משמעותי עבור כל הילדים. ונוכחתי לראות שהמקום החדש מושך אליו יותר ילדים במהלך היום, ילדים שרוצים להתפתח וללכת בדרך חדשה, של למידה, חינוך וערכים.

 באיזו שעה של היום את מעדיפה ולמה?

בשעות הערב אני הכי מרוכזת.  זאת שעת חשבון נפש שלי עם עצמי, להכיל ולעבד את היום שעבר. כל הרעיונות שלי כמעט מגיעים בלילה דרך המחשבות שצצות להן לקראת השינה. זאת הסיבה שגם לילות שלמים אני לא ישנה..

 מה החלום שלך?

החלום שלי הוא שיוסיפו עוד כמה שעות ליממה. יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק. הייתי רוצה שיהיה לי עוד זמן למשל, לצייר, לעשות צורפות, לעשות מוסיקה.. בעתיד הקרוב הייתי מאוד רוצה לפתוח משרד הכולל מעצבים, מתכנתים ומהנדסים ושיחד נעשה דברים משוגעים!

ובעוד 20 שנה?

להחזיר לעולם את כל מה שהוא נתן לי בחזרה . הכוונה היא שבהמשך הדרך אני מקווה להגיע למקום מבוסס וטוב בו אצליח לשלב את העיצוב בסימן של תרומה לקהילה .

מהו הדבר שניסית  ושאת ממליצה לכולם לנסות

גיליתי שתרומה היא דבר מופלא, בו אני עושה משהו קטן ומקבלת פי אלף בחזרה. לתרום זה לתת, זה להיות מחובר לאנשים שמסביבך, להיות מודע לאנשים שסובבים אותך. תחשבי שכל אחד ייתן משו קטנטן לאחר ולא יהיה עסוק רק בדבריו האישיים, את יודעת כמה טוב נוכל לעשות בעלם הזה??

הלוואי שיותר מוסדות, חברות ואפילו משרדים קטנים יהפכו את המושג הזה שנקרא "תרומה" למעין עוגן אצלם אפילו פעם בחודש. במסגרת זו פותחים דלת להעניק ולתרום למען האחר. זה יכול לקרות בשנייה, רק צריך לרצות..  בכל פעם שאני עושה משהו עבור הקהילה אני מרגישה מחוזקת יותר עם תחושת סיפוק. אני מרגישה שעוטפת אותי מין קארמה כזאת שאי אפשר להסביר אותה במילים.. זוהי תחושת שליחות.

השאירו תגובה


+ אחד = 6