ספרי לנו על עצמך:2

שירי בת 29, נשואה לאורן, ואימא לאמה-לי.
הגעתי למסלול באוקטובר 2007 והתחלתי בלימודי טכנולוגיות עסקיות וחשבונאות בתואר הראשון, לאחר מכן המשכתי במסלול ה- M.B.A  במימון וניהול פיננסי בבית הספר. בימים אלו אני בשיא כתיבת עבודת המחקר שלי (אני מדמיינת את ד"ר אייל להב המנחה שלי אומר בליבו "היא כל כך רחוקה מהשיא"), מתרגלת במחלקה לטכנולוגיות עסקיות, מימון ומתמטיקה ומנהלת את HUB  הלמידה.

מה מייחד את המכללה בעיניך?

מה שמייחד את המכללה זה האנשים שנמצאים בה. אין ספק שבמכללה למנהל לומדים הסטודנטים הטובים ביותר, אנשי הסגל האקדמי האיכותיים ביותר ואנשי הסגל המנהלי החרוצים ביותר. יש לי את הזכות לעבוד עם אנשים מדהימים ויש לי זכות גדולה יותר ללמד את הסטודנטים שלומדים פה. הכרתי במכללה הן בתור סטודנטית והן בתור עובדת חברים לכל החיים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי. בלי קשר, האמא האהובה שלי עובדת במכללה, אז להגיע כל בוקר ולראות אותה זה מיוחד וכיף.

ספרי לנו משהו שאף אחד לא יודע עליך:

אני לא אוכלת אוכל מאתמול. רק אוכל שהתבשל באותו יום. ואני לא אוכלת בערב (אם קבעתי מסעדה לערב אז אני לא אוכל בצהריים).

מהו הטיפ שהיית נותנת לסטודנטים של היום?

תלמדו בשביל לדעת, לא בשביל הבחינה הסופית ואז הכול יהיה לכם הרבה יותר קל. זכיתם ללמוד בבית ספר למנהל עסקים הכי נחשב וטוב שיש, הסגל עושה למענכם הכול מהכול העיקר שתהיו שבעי רצון ותלמדו בדרך הכי טובה החל מצילומי קורסים שונים, מרתונים שעות קבלה ועד קבוצות של הקורס בוואטסאפ. (שאני הייתי סטודנטית כל זה לא היה). תעריכו  את התקופה הזו. להיות סטודנט זו תקופה מושלמת. לכל תקופה בחיים יש את האתגרים שלה, אבל אין ספק שלהיות סטודנט זה ליהנות מכל העולמות.

מה את אוהבת ופחות אוהבת בסטודנטים של היום?

אצל הסטודנטים של היום אני לא אוהבת את ה"חוצפה" אבל מצד שני אני מתה על זה.
לסטודנטים של היום אין גבולות, וזה מה שיפה בהם. אני אוהבת לפעמים שבאמצע השיעור יש מי ששובר את הדיסטנס וצועק "יש מצב שראיתי אותך אתמול ברובי?", מצד שני אין ספק שזה מעצבן. לפעמים בשיעורים אני משתפת על החיים האישיים שלי (זאת אחלה אסטרטגיה להשאיר את הסטודנטים ערניים), אז אני צוחקת מזה שמישהו אומר בסוף השיעור "תמסרי ד"ש לאורן".

מה מצחיק אותך?

אודי, שי וענת (האחים שלי) – רק הם יודעים איך להצחיק אותי. וסטטוסים של דני קמושביץ.

מה מרגש אותך?

קודם כל אני אימא טרייה, אז כל חיוך של אמה-לי גורם לי להתרגש. זה התפקיד הכי משמעותי שקיבלתי בחיים, ואני כל יום מצליחה להתרגש מהמעמד. הלב שלי כבר לא יכול להכיל את האהבה שאני מרגישה כלפיה. מרגש אותי לראות את אבא שלי מסתכל עליה מלא באהבה.
כמובן שאני גם מתרגשת מהסטודנטים שלי, למשל כשסטודנטים מגיעים אליי בסוף הסמסטר ואומרים לי תודה, או להגיע למכללה בזמן חופשת הלידה ושהסטודנטים שלי באים ונותנים לי חיבוק או שולחים הודעה ורושמים לי "שירי אנחנו מתגעגעים". למרות שהסטודנטים קרובים לי בגיל, אני מרגישה כלפיהם מן רגש של אימא שדואגת להם ותמיד רוצה בהצלחתם. והם יודעים את זה.

איך את מפנקת את עצמך?

הרבה זמן לא התפנקתי כמו שצריך, עכשיו, ברגע זה, הדבר הכי מפנק שנראה לי זה שנ"צ (שלושה וחצי חודשים זה לא קרה). אבל האמת הכי פינוק בשבילי זה ים, זה המקום שהכי מרגיע אותי ושאני הכי נהנית בו. להשאיר את אמה-לי עשרה ימים אצל ההורים שלי ולטוס עם אורן לחופים בתאילנד זה נראה לי אחלה פינוק.

איזו תכונה היית משנה בעצמך?

את ה"פולניות" – אני יותר מדי אוהבת סדר, יותר מדי אוהבת ניקיון, יותר מדי אוהבת לתקתק את העבודה, אני יותר מדי סטרילית. בכלל הכול אצלי "יותר מדי" .

מה היית לוקחת איתך לאי בודד?

את החברים שלי ומצלמה לתעד את הכול למזכרת.

עם איזו אישיות היית יוצאת לארוחת ערב?

חד וחלק עם אורן יגאנה (בעלי), האישיות היחידה שבאמת מצליחה לעניין ולסקרן אותי כל פעם מחדש. עד שאני יוצאת לארוחת ערב בא לי שזה יהיה משהו כייף, ואיתו אף פעם לא משעמם לי.

באיזה מקצוע אחר מהמקצוע שלך היית רוצה לעבוד?

אין משהו אחר, אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה שאפילו לחופשת לידה לא רציתי לצאת. אני מהאנשים שהתמזל מזלם שאוהבים את העבודה שלהם ושמחים לקום בבוקר לעבודה. אני רוצה להישאר באקדמיה ולהתפתח כמה שאפשר.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

כמובן שבמכללה , אני רוצה להגיד דיקאן, אבל אני בטוחה שיאריכו לנוה את הכהונה לעוד קדנציה אז עדיין מכהנת כסגן דיקאן.

השאירו תגובה


תשע + = 11